<h1>סמ"ג עשין סימן רל"א</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ותנן במסכת כלים (פ"א מ"ד ור"ש) אחר ששנה טומאת בועל נדה וטומאת זב וטומאת מצורע שנה אחר כך, חמור מכולם המת שהוא מטמא באוהל מה שאין כולן מטמאין. ומה שמצורע מטמא בביאה (שם) ובפ"ק דקידושין (ל"ג ב') מביא ההיא דמסכת נגעים (פי"ג מ"ז) טמא יושב תחת האילן וטהור עובר טמא ומסיק וכן באבן המנוגעת, אין דומה זה לזה שהרי גבי מצורע שנינו בפרק י"ג דנגעים (מי"ב) מצורע שנכנס לבית הכנסת עושין לו מחיצה גבוה עשרה ובכך יש די דלא קרינן ביה והבא אל הבית וגבי מת אין מועיל מאחר שהם באהל אחד. טומאת אהל האמורה בכל מקום הוא שתטמא אותה טומאה את האדם ואת הכלים באחד משלשה אלו, שהאהיל האדם או הכלי אפילו מחט שהאהילה על המת, או שהאהיל המת על האדם או על הכלי, או שהיה המת עם האדם או עם הכלים תחת אהל אחד הרי אלו טמאים, אחד הבא כולו לאהל המת או הבא מקצתו הרי זה נטמא באהל, אפילו הכניס ידו או ראשי אצבעותיו או חוטמו לאהל המת הרי זה נטמא כולו (ע"פ רמב"ם טומאת מת פ"א הל' י'—י"א) כדאיתא בפרק שלשה מינין (נזיר מ"ג א') דאף על גב דביאה ליכא מפני שהיא במקצת, טומאה איכא. וגדולה מזו שנינו בפרק י"ב דמסכת אהלות (מ"ח) הנוגע במשקוף טמא והנוגע באיסקופא רבי אליעזר מטמא ורבי יהושע אומר מטפח ולמטה טהור מטפח ולמעלה טמא, ונראה לרבינו משה (שם) שטומאה זו מדבריהם.
